הכרעת דין בתיק תפ"ח 20890-07-10 - פסקדין

          השופט ר' כרמל:

1.     כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם מחזיק שני אישומים. באישום הראשון מיוחסת לנאשם עבירת ניסיון רצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), והאישום השני מייחס לנאשם עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק. באשר לאישום הראשון, נטען כי הנאשם הגיע, ביום 18/5/2010, סמוך לשעה 01:00 לביתו של דוד צורף (להלן: "צורף"). אין חולק כי הנאשם וצורף היו מסוכסכים. הנאשם, כך נטען, הגיע חמוש בסכין בכוונה לדקור את צורף ולגרום למותו. לאחר שהנאשם הגיע לביתו של צורף ופגש שם בחברתו של צורף, שהייתה מחוץ לביתו, ביקש הנאשם לקרוא לצורף. כאשר צורף יצא, הוא אמר לנאשם "כאן זה לא בית זונות" ואז דקרו הנאשם בצוואר, באוזן שמאל ובצדה השמאלי של הבטן התחתונה. כתוצאה מכך נפגע צורף בצווארו, נגרם לו חתך עמוק, נפגעו כלי דם, עצבים ומיתרי הקול. הדקירה בבטן גרמה לקרעים בקיבה ולדימום משמעותי, והייתה סכנה לחייו. באשר לאישום השני, נטען כי הנאשם החזיק בשני מועדים (24/5/10 ו - 4/7/10) בסכין.

        תשובת הנאשם

2.     הנאשם, הן בתשובתו לאישומים והן בעדותו בבית המשפט, אישר כי הגיע לביתו של צורף במועד הנטען, אולם זאת במגמה להתפייס עימו לאחר שהועברו אליו מסרים לפיהם צורף מעוניין בפיוס. הנאשם הגיע לביתו של צורף בליווי ידידתו, הגב' אתי פדידה, וסמוך לבית צורף פגש הנאשם בידידתו של צורף, ליאת נחמיקה. הנאשם פנה לליאת ושאל על צורף, ליאת קראה לצורף שיצא וניגש לנאשם. לגרסת הנאשם, צורף היה מצויד בסכין אותה הסתיר מתחת לבגדיו. לאחר ששאל הנאשם את צורף "מה העניינים", ניסה צורף לדקור את הנאשם באמצעות הסכין וכתוצאה מכך התפתח בין השניים מאבק במהלכו נפגע צורף שעה שהנאשם אך ביקש להגן על חייו. באשר לאישום השני, הנאשם מודה כי החזיק, בשני מועדים, בסכין, אך באשר להחזקה מיום 24/5/10, נטען כי המדובר בהחזקה כדין.

        יריעת המחלוקת וראיות הצדדים

3.     מהאמור לעיל עולה כי יריעת המחלוקת הנה מצומצמת. אין חולק על מפגש שהתקיים בין הנאשם ולבין צורף במקום ובמועד הנטענים. אין חולק כי בין השניים פרץ מאבק, במסגרתו נעשה שימוש בסכין מצד הנאשם כלפי צורף וכתוצאה מכך נפגע צורף באופן קשה (ר' המסמכים הרפואיים ת/32). הנאשם לא נפגע כלל באותו מאבק. לאחר האירוע עזב הנאשם את המקום והסגיר עצמו לידי המשטרה רק לאחר כחודש וחצי ביום 4/7/2010. ר' ניסיונות איתור, ת/15 עד ת/18), דהיינו, השאלה המרכזית הטעונה הכרעה: האם מעשיו של הנאשם באים בגדר הגנה עצמית ותגובה לפעולות מצד צורף.

        הגב' אתי פדידה, שנלוותה לנאשם, העידה כי לא ראתה את פרטי האירוע. עדות נוספות הן ליאת נחמיקה וחברתה ורד וייס, אשר לעדותן תבוא התייחסות בהמשך. יצוין כבר בשלב זה כי השתיים שטפו את זירת האירוע בטרם הגיעו שוטרים למקום. מטעם הנאשם העידה גם אמו. צורף עצמו לא סיפק בעדותו פרטים על האירוע. לפיכך, יבוא להלן פירוט עדויותיהם של העדים לאירוע, למקטע זה או אחר ממנו, להרכבת תמונת האירועים.

        עדות דוד צורף

4.     בתחילת עדותו, המציא צורף מכתב (ת/23), בו הוא מפרט כי הוא סובל משיתוק במיתרי הקול ועל-כן אינו יכול לדבר (כפי שהיה גם בשעת חקירתו במשטרה), תוך שהוא נסמך על סיכום המחלה מיום 18/5/2010. על כן, כל תשובותיו של צורף בוצעו במנוד ראש (לחיוב או לשלילה, והשאלות נוסחו בהתאם). אף שצורף אישר כי מצבו הינו תוצאה של אירוע שהתרחש בליל 18/5/2010, הוא הכחיש כי באותו אירוע החזיק בסכין, לא זכר לומר כי היה לו באותו מועד ויכוח עם הנאשם או כי הנאשם הגיע אליו לביתו (עמ' 42 לפרוט'). צורף אישר כי הוא מכיר את הנאשם מזה שנים רבות והוא חזר על דבריו שבאו גם בתצהירו ת/23 לפיהם הוא נפגע בסמוך לדירת מגוריו, בדרכו מהעבודה על ידי אדם "שלא ידועה לי זהותו". צורף טען כי ליאת הייתה בביתו באותו ערב, השיב כי אינו יודע אם ורד הייתה שם, וכאשר נשאל מהו הסברו לדברי ליאת שאישרה קיומו של אירוע בינו לבין הנאשם, השיב כי ליאת משקרת.

אף שצורף אינו חושף את פרטיו של האדם אשר הוא נפגע מידיו (כתוצאה מהתגוננות או תקיפה), ואף שטען כי ליאת משקרת בדבר קיום אירוע בינו ולבין הנאשם, אין לכך נפקות עקב תשובת הנאשם לכתב האישום ועדותו בבית המשפט, שכן הוא אינו חולק על קיום המפגש במהלכו נפגע צורף. אולם, צורף, בסירובו למסור גרסתו בנוגע עם השתלשלות האירוע, מנע מלשפוך אור על אשר התרחש בינו ולבין הנאשם.

        ורד וייס

5.     ורד וייס העידה בבית המשפט כי בערב האירוע היא התארחה בביתו של צורף ביחד עם חברתו ליאת נחמיקה וידיד בשם אבי קריספין. בשלב מסוים היא יצאה למצוא טרמפ לליאת ואז הגיע הנאשם אותו הכירה. לדבריה היא שאלה אותו האם הוא "יכול להקפיץ אותי טרמפ", אלא שהנאשם, שהגיע עם אתי פדידה, "אמר לי קודם שאני אקרא לדודי" (עמ' 48 לפרו'). לפיכך היא חזרה לקרוא לצורף שיצא מהדירה: "דודי ראה את אתי הבלונדינית... הוא שאל את מומי אם זה בית זונות... מומי אמר לדודי שהוא רוצה לדבר איתו ביפה, כאילו לא לריב. מומי עלה את המדרגות... והם התחילו לריב, דחיפות"  (שם). לאחר מכן ראתה כי צורף נפגע בראשו והוא שותת דם, הוזעק אמבולנס, צורף פונה מהמקום והיא וליאת ניקו את הדירה מהדם. הדקירה התרחשה על המדרגות מחוץ לדירה, וורד הוסיפה: "ליד הדלת של הבית התחילו דחיפות, אני נלחצתי, קראתי לליאת, תוך כדי שאני קוראת לה אני כבר ראיתי את היד של מומי בתנועה...". לדבריה היא לא ראתה מה אחז הנאשם בידו, אם כי ציינה שלא היה מדובר בסכין, אלא "במשהו ארוך מברזל". באותה עת עמדה העדה, לדבריה, בסמוך מאוד לנאשם ולצורף.

        בחקירתה הנגדית עומתה ורד עם דבריה שנמסרו במהלך עיכובה (דו"ח העיכוב-נ/4) שם אמרה כי רק "עברה במקום שמעה צעקה ובאה לנקות את הדירה" והסבירה זאת בכך שלא רצתה להיות "שותפה לדברים כאלה", וחששה מלהסתבך (בהודעתה במשטרה, נ/1 חזרה בה, בראשית דבריה, מאותם דברים ומסרה גרסה הקרובה לעדותה בבית המשפט. אמרותיה, נ/1 - נ/3, הוגשו לצורך בחינת אמינות בלבד). עוד הוסיפה כי בשעת עדותה במשטרה לא הייתה בטוחה מה אחז הנאשם בידו, אם כי כיום, כך לדבריה, היא בטוחה שהוא אחז ברזל. האירוע גרם לה לבעיות קשות שהצריכו טיפול נפשי. עוד אמרה ורד וייס הדברים הבאים: כאשר הנאשם התקרב אליה, ידיו היו מאחורי גבו, היא לא מסרה מלכתחילה את שמה של אתי פדידה כי לא רצתה לערב אותה, ציינה כי "מומי התחיל ראשון, דודי להפך, דודי רצה לדבר איתו ביפה והוא לא רצה" (עמ' 65 לפרו'). במשטרה אמרה כי ראתה אך דחיפה אך לא ראתה את הדקירה זאת מאחר שפחדה מהנאשם לאור מה ששמעה עליו. הדחיפות ההדדיות נמשכו "שתי דקות" ולאחר מכן הייתה הדקירה (עמ' 71 לפרו').

        ליאת נחמיקה

6.     ליאת לא הייתה עדה לאירוע הדקירה, שכן שעה שצורף יצא מהדירה לאור קריאתו של הנאשם, היא נשארה בדירה. רק לאחר ששמעה צעקותיה של ורד וייס, יצאה וראתה את צורף פצוע. ליאת מאשרת שלאחר האירוע סיכמה עם ורד שלא לספר על אשר התרחש (עמ' 80 לפור'), זאת מאחר ששתיהן פחדו (בדו"ח העיכוב, נ/3, אמרה: "עברנו עם רכב... ושמענו אדם צועק שהשן שלו נשברה ואז השכנים אמרו לנו לנקות"). כאשר ירדה במדרגות, לפני האירוע, ראתה את הנאשם עם ידיו מאחורי הגב (אף שבהודעתה במשטרה נרשם מפיה כי ידיו היו שלובות על חזהו, העדה טוענת כי על אף שכך רשום, לא אמרה זאת). הסברה לשטיפת הבית: "הייתי מבולבלת".

        אתי פדידה

7.     הגב' פדידה מכירה את הנאשם ומשפחתו. משפחת הנאשם, על פי התרשמותה, היא משפחה למופת, הנאשם הוא כאח לה וכבן משפחה (עמ' 21 לפרו'), וקיים בינה ולבין הנאשם קשר הדוק. את צורף הכירה אך באופן שטחי. עדה זו שפכה אור על השתלשלות האירועים הנוגעים בנאשם בערב האירוע עד לאירוע הדקירה. לדבריה, הנאשם בא להתארח בביתה בתחילת אותו ערב. בשלב מסוים, לאחר שביקשה לרכוש סיגריות, הסכים הנאשם להסיעה ברכבו ורכש עבורה סיגריות בקיוסק באזור, ולאחר מכן נסעו  חזרה לביתה. במהלך הנסיעה: "הוא עשה סיבוב. הוא חזר. אמרתי לו לאן? אמר לי שנייה, הוא ירד מהאוטו ואמר לי חכי דקה אני חוזר" (עמ' 23 לפרו'). לאחר פרק זמן ("שתי דקות" לדבריה), היא יצאה מהמכונית לקרוא לנאשם על מנת שיחזירה לביתה: "אז ירדתי ראיתי מן המולה כזאת, אנשים, ילדים שאני ממש לא מכירה את האלה. וזה ממרחק לא התקרבתי למקום רק ראיתי את הבחור הזה (צורף - ר.כ.) שהוא דוחף לו את הראש... ראיתי אותו מוזיז ככה למומי את הראש דוחף אותו כזה. אז אני צעקתי מומי מומי בוא. וזהו... כל זה היה שניות. הוא חזר לאוטו. אמר לי אתי בואי תעלי. לא רציתי לא יודעת למה. לא רציתי. רציתי ללכת ברגל הביתה... מאז לא ראיתי אותו עד לרגע זה... הוא לא ירד עם כלום ביד...". כאשר חזר, לא הבחינה בכתמי דם על גופו או בגדיו. עוד הוסיפה כי הבחינה בורד שצעקה לה "מה העניינים" אך היא לא השיבה לה. המרחק בו עמדה ממקום האירוע היה כעשרה מטרים. כאשר החלה ללכת לביתה, לאחר שהנאשם עזב עם מכוניתו, היא שמעה את צעקותיה של ליאת. הגב' פדידה עמדה על כך שלא ראתה דבר מעבר לדחיפת ראשו של הנאשם על ידי צורף. לשאלת הסנגור השיבה כי שעה שהנאשם רכש עבורה סיגריות, הוא שוחח עם אנשים: "אני ראיתי שהוא עמד ודיבר" (עמ' 30 לפרו'), עם אנשים שאינם מוכרים לה.

        הנאשם

8.     הנאשם אינו מכחיש כאמור כי הגיע אל ביתו של צורף במועד האמור. הגורם להגעתו היה נעוץ בפניות מצד אנשים שבאו מטעמו של צורף. בין השניים היה קיים סכסוך משנת 2005 שעה שהשניים היו אסירים, ועתה ביקש צורף להתפייס עימו. בפעם הראשונה, כשבוע לפני האירוע, הגיע אל הנאשם חבר של צורף ואמר לו שצורף מתכוון להגיע לחתונתו הצפויה של הנאשם שעמדה על הפרק. השיחה השנייה הייתה בערב האירוע, שעה שרכש סיגריות בפיצוציה. לאחר שפגש בחברים לעבודה, הגיע אדם במכונית, ניגש אליו ואמר לו שצורף שמח שהוא עומד להתחתן "הוא בבית שלו מחכה לך. לך אליו הוא עם החברה שלו שמה הוא רוצה להזמין אותך לכוסית לך אליו הוא שמח גם תגמור אתו את הסיפור ותשלימו...". לאחר ששמע דברים אלה בפעם השנייה, ולאחר שעוד בהיותו בפיצוציה בא אליו, בהמשך, אדם נוסף שדרבנו ללכת לצורף, ולאחר שאמר לעצמו, כגרסתו, כי הוא מתפקד באורח נורמטיבי ועומד להינשא, וחשוב לו "להיות בשלום עם כולם" (שם) החליט לקבל את הצעת הפיוס ולגשת לצורף. הנאשם סירב לגלות את זהות האנשים שפנו אליו, שכן לדבריו אותם אנשים עשו יד אחת עם צורף על מנת שהנאשם יבוא אליו ואז צורף יפגע בו. מאחר שהנאשם, לטענתו, חשש מתגובת אותם אנשים אם יזכיר את זהותם, הוא סרב מלעשות כן. כאשר התקרב הנאשם לביתו של צורף, ראה את ליאת נחמיקה מחוץ לדירה ומסמנת בידה לצורף כי הנאשם הגיע. כאשר יצא הנאשם מרכבו, שאל לשלומה של ליאת והיכן צורף, נענה שצורף כבר יצא אליו: "הוא יוצא אדון דוד צורף עם נעלי ספורט. אומר לי מה העניינים? אמרתי לו בסדר. אמרתי לו מה שלומך דודי? אומר לי בסדר. אומר לי בוא תעלה. אני עולה את השלוש המדרגות הראשונות הוא מושך אותי ישר מהכתף מתחיל למשוך אותי. התנגדתי הוא ניסה לתפוס אותי מהראש. ניסה לתפוס אותי מהראש וזזתי. אני חושב שקרע לי גם כמה שערות היה לי שיער ארוך. ואז כבר מוציא את הסכין. כשהוא הוציא את הסכין והוא היה שיכור מת. יצא ממנו ריח של אלכוהול כזה מסריח קפצתי לפינה. הרי זה שטח כזה איפה הבית שלו, אני עוד זוכר את זה. קפצתי לפינה לכיוון הגדר. פינה ימינה כזאתי. ואז הוא התחיל ככה לעשות ככה עם הסכין... והוא בא לדקור אותי כאילו יעני בפינה הימנית הוא  פספס אותה בגדר...כן אז הוא מנסה לדקור אותי בבטן עכשיו אני הייתי מפוקס. אז זזתי לצד הוא תקע אותה בגדר. הוא משך תפסתי לו את היד. הדפתי אותו עם הסכין. התחלתי להיאבק איתו. תשמע הוא בן אדם חזק. אני מה אני הוא אדם חזק. אבל הוא גם היה שיכור. אם הוא לא היה שיכור אני הייתי מת. אני הייתי מת. ואם הייתי מת היו מאמינים לו כי אני הייתי בבית אצלו. לא הוא היה אצלי - זה אחד. שתיים - אני נאבק איתו עם הסכין שלו. הוא נופל עלי. ואני מתגלגל איתו וראית כשהוא עלי התחלתי לעשות עם הסכין ככה והוא נפגע. על גרם המדרגות. התגלגלנו על גרם המדרגות".